יום חמישי, 30 ביולי 2009

Some new birthday cards

חודש אוגוסט במשפחתנו מאופיין בריבוי ימי הולדת. גם שלי !!
הכנתי כמה כרטיסים חדשים:
Enjoy !!
אני חייבת ללימורי תודה על הדפים החדשים שבהם השתמשתי בחלק מהכרטיסים.
יש כאן גם נייר מה Green Stack של DCWV שקניתי חבילה קטנטונת ממנו.
וחותמת הבתים המקסימה של Stampin' Up! המדהימים, אני כל כך אוהבת את החותמות שלהם, חבל שהם כל כך יקרים.
חותמת Bella מדליקה מאצל לימור.
וכל השאר דיי סטנדרטי - העיקר הנייר !!















מקוה שנהנתם מהאוסף החדש....
שיהיה המשך קיץ קריר יותר
נשיקות
שרון

יום רביעי, 29 ביולי 2009

Summer Camp & A Stuffed Tiger

אז גיא שלי יצא הבוקר למחנה קיץ של הצופים. 3 ימים מחוץ לבית. 2 לילות בלי אמא. חחחחח אפשר לחשוב שהוא התגייס או משהו. אבל בסך הכל בן 10, ילדון. התקשר אליי הילדון בצהריים ובקול שלו ניכר היה שמשהו מטריד אותו. "אמא, אין לי מה לאכול כאן !!" (בקול מייבב), הפינוקי הזה, ממש כמו אמו, לא התחבר לאוכל שהגישו במחנה. איזה מזל ששמנו לו קצת חטיפים בתיק. בערב, קיבלתי טלפון מאחראי השכבה שהודיע לי שכולם אוכלים בתיאבון רב, חוץ מהבן שלי. והפיתרון - אמא (דהיינו אני) תשלח מחר, עם חברה שנוסעת לבשל במחנה, כל מיני Goodies שגיא אוהב. פינוקי !! אמרתי כבר ??
הבית ריק - אני מתגעגעת !! אני מניחה שגם הוא.

והבובה בשקל ??
מכירים את המכונות האלו, בקניון, שמכניסים שקל ועם מנוף מנסים (ללא הצלחה בדרך כלל) להוציא בובה???

אז הערב, גל לקח איתו שקלים מהארנק שלו, לגרנד קניון בחיפה, כדי לנסות את מזלו "במכונה ההיא של הבובות". הוא ביקש שאת הניסיון הראשון אמא תעשה, כדי להבין איך העניין עובד (בפעם הקודמת השקל השתלשל ולא יצא מזה כלום). הפעם החליט הילד שצריך ללמוד לתפעל את המנוף בצורה הנכונה ביותר.

הכנסתי שקל, הפעלתי המנוף, ודיגדגתי לבובת נמר את השפם חחחחח. כרגיל, אף פעם לא הוצאתי כלום מהמכונות הללו.
לעומת זאת, גל החליט שהנמר היה ממש חמוד ושכזה בדיוק הוא רוצה - הילד הכניס את השקל, הפעיל את המנוף ואותו נמר מדוגדג ממקודם עלה עם המנוף והשתלשל לידיו של גל. אתם מתארים לעצמכם את האושר ?? מילא הוא, אבל אני ועוד זוג צעיר עם תינוקת שהיו לידנו פשוט חגגנו.

כמובן שהזכייה לא הרגיעה את רצונו לשחק במנוף ולכן 2 שקלים נוספים ניתרמו למען העניין.
ונראה לכם שהוא הסתפק בנמר מהמכונה ??
כמובן שלא !!
איך שנכנסנו ל toys-r-us ראינו מדף מלא ב- webkinz ואז החלו יללות ה-"בא לי". הודעתי לגל שבינו לבין אחיו, 6 בובות וובקינז, זה מספיק !! 4 כלבלבים, חתול וקואלה, זה דיי והותר. האמת היא שמאוד נחמד לראות אותם דואגים יום יום לחיות ומאכילים אותם ומוודאים שיהיה להם מספיק כסף כדי להאכיל, להלביש ולקנות להם חפצים. הם מגדלים ירקות ופירות טריים בגינה הוירטואלית ועושים להם אמבטיות ולוקחים אותם לרופא. לטעמי, משחק חינוכי.

דרך אגב, כראוי לממלכת כרטיסים, יש לי לפחות 6 כרטיסי ברכה חדשים אך עדיין לא מצולמים. אוליי מחר אעלה אותם.

לילה טוב בינתיים
נשיקות
שרון

יום חמישי, 23 ביולי 2009

Retirement !! No, Not mine - my friend !!

חבר לעבודה פורש. אחרי 50 שנות עבודה !! בטח תגידו, מה הוא נולד בעבודה? אז קודם כל, כן, גם אביו עבד כאן ועוד מספר בני משפחה והוא החל לעבוד כאן עוד לפני שהתגייס. אני הגעתי למחלקה שבה אני עובדת לפני כ- 17 שנה (גם אני מזדקנת ! טוב, טוב, מתבגרת) והוא אימץ אותי, ממש כמו בת (אני גם פחות או יותר בגיל של ילדיו הביולוגיים), כל מה שרציתי, הוא דאג שיהיה לי. כל מה שהייתי צריכה זה לבקש. ועכשיו ? עכשיו הוא פורש לגמלאות. מי ידאג לי ? מי יהיה אוזן קשבת לקיטורים ? לא שהוא נעלם או משהו, רק שפיזית הוא לא יהיה פה כל בוקר לפתוח את המשרד. אתגעגע !!
הכנתי לו כרטיס ברכה שמתאר בדיוק מה שהייתי רוצה לעשות אילו הייתי פורשת עכשיו - ליהנות מהחיים !! אני מקווה שהוא ידע גם לעשות זאת.


חברה לעבודה, שגם מאוד אהבה לעבוד איתו והוא היה לה חבר טוב ביקשה שאכין גם כרטיס שהיא תוכל לתת לו. אז זה הכרטיס ממנה.


וחוצמזה,
בינתיים, גל הספיק להיות חולה כמה ימים וגם לסיים את הקייטנה. הוא לומד השנה שחייה במקום אחר וכבר שוחה כמו דג. אני חושבת שביום שישי אלך לצלם אותו קצת. (המצלמה השווה חזרה מתיקון).
גיא כבר מסיים ביום ראשון את הקייטנה שלו ומיד אחר כך יוצא ל- 3 ימים למחנה קיץ של הצופים - לא להאמין התינוק שלי יישן מחוץ לבית 3 ימים, טוב הוא כבר בן 10 אבל עדיין התינוק שלי לא ??

ואוטוטו יוצאים לחופש... כן כן נוסעים לחו"ל. כמה שאני מחכה לזה !!

לימורי דיווחה לי מסדנאות סוף השבוע אצל אליס, שהעבירו Donna Downey ו- Birgit Koopsen ושל חברותיי – קרן (פרפרים), ענת (זיקוקית) ועינת (שחמור), המדהימות, ועשתה עבורי קצת קניות נחמדות, כולל ספר של Donna מוקדש עבורי וחתום (צילמתי כדי שתיראו).

האמת היא שקצת קינאתי, קודם כל, כי אני דיי מרובעת בעיצובים שלי ולא משתוללת על הדפים ויכולתי ללמוד קצת להשתחרר מקוים ישרים ומדויקים וחוץ מזה, היו בסדנאות הרבה חברות שמזמן לא פגשתי (נכון חגית ?). אם אתם רוצים לראות קצת ממה שעבר עליהן בסוף השבוע האחרון כנסו לבלוגים של כל אחת ואחת מהן (השמות מקושרים) ויש אצלן מלא תמונות וקישורים נוספים.
ביי בינתיים, עד לפוסט הבא.
באהבה
שרון

יום שלישי, 7 ביולי 2009

על עוגות, מסיבות וכייף !!!

אז נכון, יצירה לא יצא לכם ממני עכשיו, לא בתחום הנייר לפחות למרות שגם כרטיסים הייתי צריכה להכין בין שאר העיסוקים.
בימים אלו אני רצה להביא את הילדים לקייטנות, כן כן קייטנות, כל אחד בקייטנה אחרת, ואחר כך לעבודה. ואחר הצהריים יוצאת מוקדם יחסית ורצה שוב לקייטנות לאסוף את הבנים.
פעמיים בשבוע גל לומד לשחות בשעה ארבע שזה בדיוק רבע שעה אחרי שאני לוקחת אותו הקייטנה, בקיצור - ריצות ריצות ריצות !!! אני לא מקנאה בי. אבל דווקא נחמד שלילדים טוב והם מבסוטים במקומותיהם.

הנה העוגות שהכנתי לגיא:



והכרטיסים לימי ההולדת של גיא ושל אמא שלי:



וזה כרטיס לדנה מהכיתה של גיא:

מסיבת יום ההולדת של גיא (ודנה ידידתו מהכיתה) היתה הצלחה מסחררת בקרב ילדי הכיתה. היה נורא מצחיק לראות אותם מתרטבים ומתלכלכים בבוץ בהנאה מרובה.
מסיבת הסיום של הכיתה, יום קודם, גם היתה מוצלחת לשימחתי (אני אחת משתי אמהות בועד ההורים של הכיתה ולכן גאוותי על הצלחת הארוע).
זהו, תמו השמחות של סיום שנת הלימודים ולפנינו חופש גדול ארוך ומייגע וקיץ אין סוף ... (כבר אמרתי פעם שאני אוהבת חורף, אפור, גשום וקריר ??)

להתראות בפוסט הבא
שרון


קישור לפוסט כל כך נכון !! תעבירו לגברים שלכן

נתקלתי הבוקר בפוסט הזה שהצחיק אותי עד דמעות !!
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1508431
כל מילה כל כך נכונה וכל כך משקפת את המציאות !!
שרון



הפוסט הזה מיועד לגברים
שלום. היום הפוסט הזה פונה לגברים. ורק להם.

אז אם את משתינה בישיבה – זה לא בשבילך. אני פונה היום לגברים. אלו ששיער על חזם וטסטוסטרון מפעפע להם במערכת. אלו שגנטית צרובה להם איפה שהוא ריצת אמוק מטורפת עם כידון ביד, בצעקות "בוגה! בוגה!", אחרי ממוטה שועטת. אלו שנקראים "המין החזק". אלו ששיכתבו את דפי ההיסטוריה, המציאו את הרעלה, שיכללו את האפליה המיגדרית, הטילו פצצות אטום, כבשו יבשות וחצו ימים.

הפוסט היום הוא לגבר-גבר ומטרתו אחת:
להסביר לכם למה לא לפחד מהמחזור שלנו יותר.

כי לא משנה כמה גבר-גבר אתה – כשהיא מגיעה ליומיים האלה שלפני הפעם ההיא בחודש – אתה הופך לעכבר מבוהל ומוכן למכור את אמא שלך רק כדי לא להיות בחברתה. אתה מייחל למילואים, שם הכל ברור – הגירבוץ, הפלוץ, השינה והאוכל. שם לא צריך לנסות להתמודד עם מפלצת ארוכת ניבים שרוצה לרצוח אותך כי הנחת את הנעליים שלך באותו מקום (שאתה שם אותם תמיד) בחדר. שם לא צריך להבין למה המנגינה שאתה מזמזם לעצמך תמיד, גורמת לה דוקא היום לנסות לקלף ממך את גלגלי העין שלך. בחברת גברים הכל ברור.

בדרך כלל אפילו פה, במערכת היחסים הארוכה שלכם, הגעתם לאיזה עמק שווה.
אבל פעם בחודש הכל מתהפך...

פעם בחודש, האשה שאיתך, שבדרך כלל היא ניסבלת בהחלט – הופכת למפלצת שהיתה יכולה לגרום לנוסע השמיני לברוח בצווחות גבוהות ונפנופי ידיים חזרה למחילה שלו ולסרב לצאת משם עד שלא ידליקו את האור ויסלקו משם את "הדבר המפחיד הזה".

פעם בחודש, האשה נעלמת והנה ההיא מגיעה – התגשמות הסיוטים.

שפילברג – אתה והמחשב שלך יכולים לעוף הצידה – הנה הדבר האמיתי.

מפחיד, מה? מבהיל ולא ברור, נכון?

אל דאגה. בוא, שב פה לידי, יש מקום.

קח אויר, שתה כוס מים. אתה רוצה אולי דיאט קולה? בשביל גברים עשו את הזירו אם אתה ממש מתעקש על פאסון. קח. שתה. רוצה אקמול? נרגעת?

עכשיו בוא אני אסביר לך כמה דברים על המחזור החודשי ועל המפלצת שבכל אשה.

קודם כל ממש חשוב שתבין: זה לא אנחנו. זה אתה.
כי המפלצת תמיד שם. אתה פשוט לא שם לב. המפלצת רק ישנה בשקט בתוך מצע הורמונלי רח וחמים. פעם בחודש מישהו מנער את המצע הזה, מעלה את כמות ההורמונים לכמות שיכולה להרוג סוס ומשלח אותנו לתוך הג`קוזי המפעפע הזה של טירוף. לא הבנת? בוא ננסה לדמיין משהו יותר מוחשי. תחשוב על אלכוהול. כוס בירה אחת זה סבבה, נכון? אפילו שתיים. אבל אחרי חמש בירות, שש וודקות, שלוש טקילות ושוט ויסקי – לא רק שלא יהיה לך סבבה. סביר להניח שתקיא את נשמתך.
עכשיו תחשוב על ההורמונים שלנו כעל קוקטייל כזה ותוסיף עראק. לא היית מקיא ומשתגע? היית. בטח היית.
אז במקום להקיא, אנחנו מוציאות את זה החוצה עליך.
קפיש?

וזו הסיבה למה פעם בחודש קורים כל הדברים המפחידים האלה.
פעם בחודש, אשה קמה בבוקר ורוצה לחנוק את ההוא שישן לידה.
למה? מה זאת אומרת "למה"? כי הוא שם!

פעם בחודש, אשה רואה שוב את אותה פרסומת מטומטמת בטלויזיה ומתחילה לבכות. מה זה "לבכות" – נהר של דמעות! יבבות אפילו.
למה? כי כל החודש היא לא שמה לב בעצם כמה זה מרגש שיש שניצלים עם תירס בצורת דינוזאורים. והיא בכלל צמחונית...

פעם בחודש היא תפתח את המקרר ותחסל את תכולתו. אפילו את הגבינה המסריחה שלך, זו עם העובש והגידולים שהיא אמרה לך שזה נראה כמו פטריות טריות ולא גבינה, אפילו את זה היא מסוגלת לחסל.
למה? כי כשההורמונים דורשים ההורמונים מקבלים. Feed me!

אה, ושלא תחשוב שאנחנו לא יודעות שזה לא הגיוני.
בטח שאנחנו יודעות. בתוכנו נמצאת תמיד מישהי נוספת, השפויה יותר, שיושבת בצד משתאה למראה התפלצת שפרצה החוצה. יושבת שם ויודעת שמה שקורה לא הגיוני ולא קשור למציאות. יושבת כמו עציץ ולא יכולה לעשות כלום. כי מרוב הורמונים לא שומעים את היער.

עכשיו שהבנו שאין איך למנוע את הגייזר ההורמונלי הזה – בוא נדבר על מה אתה כן יכול לעשות.
בגדול – כלום. חוץ מלרוץ ולתפוס מחסה כמובן. אבל מתי שהוא היא תמצא אותך. ואז מה? אל תדמיין אפילו. זה יעשה לך קיב קיבה...

קודם כל קח בחשבון שמה שלא תעשה אתה תצא לא בסדר.

תשאר בסביבה – אתה מעצבן אותה ומסתובב לה בין הרגליים ומסתכן בעריפת ראשך.
תברח לעבודה – אתה תואשם בהזנחת הקשר הזוגי ונטישת בת זוגך.

אין הרבה מה לעשות אבל בגדול – גלידה תמיד עוזרת.
וחשוב שתגיד לה שהיא נורא יפה אחרי שהיא מחסלת קילו גלידה בחצי שעה.
ואז תברח.

אה, ואל תדבר איתה בזמן הזה על נשים אחרות. לא כאלה שעובדות איתך. לא כאלה שעיצבנו אותך בעבודה. אפילו לא על אמא שלך.

באופן כללי כדאי לשתוק. ואם היא שואלת אותך "השמנתי?"
תענה מייד "מה פתאם!? רזית!"

זהו. עכשיו לך ללבוש שכפץ, עדכן את ביטוח הספורט אתגרי שלך ובהצלחה.

ותזכור – זה רק יומיים בחודש. לכל היותר ארבעה. אחר כך תקבל חזרה את האשה שאתה אוהב רוב הזמן...

לסיכום – אנחנו מתחרפנות פעם בחודש. זה לא באשמתנו וזה לא בשליטתנו. אפילו סביר להניח שנמצא את הדרך להודיע לך שזה באשמתך. אל תנסה לתקן את זה. ככה זה. תתמודד. ותודה שטסת טמפון-איירליינס.

וסתם כדי לתת לך פרופורציות: מחזור חודשי זה אולי נורא. אבל... תחשוב על הריון.
זה כמו מחזור – רק תשעה חודשים.

נכון שהכל נראה יותר טוב עכשיו?
בהצלחה!
אירעה שגיאה בגאדג'ט זה

Copyright ©2008 Sharon Florenthal

All content, including text, photographs and concept design work are © Sharon Florenthal .they are not to be copied for use of publication and contest entries. Content within this blog is shared for personal/non-commercial use and inspiration only unless asked for permission to use elsewhere. Thank you!