יום שלישי, 27 בינואר 2009

משהו חמוד על ילדים ולא אני כתבתי

קיבלתי היום המייל משהו חמוד והייתי חייבת לשתף. נכתב על ידי עמוס אלנבוגן.

רק ילדים - מאת עמוס אלנבוגן
  • רק ילדים יכולים לצחוק, לכעוס, לבכות, לחבק, לריב, להשלים ולהתעודד – והכל תוךחמש דקות.
  • רק ילדים יכולים לגרום לך להתגעגע בשישבת ליום ראשון – אפילו שאתה יודע מה מחכהלך בעבודה.
  • רק ילדים גורמים לך להוציא מהגרון קולות, רעשים וצלילים שבסיטואציה אחרת היו מביאים אותך לאשפוז.
  • רק ילדים יכולים לחיות חודש שלם על במבה – ועוד לדרוש תוספת.
  • רק ילדים יכולים להכריז על פרוץ מלחמת העולם הראשונה כשמנסים להכניס אותם לאמבטיה – ועל פרוץ מלחמת העולם השנייה כשמנסים להוציא אותם משם.
  • רק ילדים יכולים לרצות כל כך חזק משהו – שאפילו הם לא יודעים מהו.
  • רק ילדים יכולים לצייר עיגול – ולספר לך שבציור רואים את המכשפה נלחמת בדרקון שעף בתוך היער השחור.
  • רק ילדים רוצים להיות עשירים – כדי שיהיה כסף לממתקים.
  • רק ילדים יכולים לבקר ב'בית חלומותיי', לקפוץ לבניאס, לקרוע את הלונה פארק, לאכול בבורגר, לשכור סירה בירקון - ובסוף היום לבכות שלא הסכמת לקנות להם ארטיק.
  • רק ילדים כל כך רוצים להיות גדולים.
  • רק ילדים יכולים לגרום לכם להתנהג באופן ילדותי – ולהרגיש נפלא עם זה.
  • רק ילדים מסתדרים ביניהם נפלא – עד שאתם מפריעים.
  • רק ילדים מחכים חודשיים ליומולדת,סופרים את הימים, חולמים על המתנות, לא נרדמיםמרוב התרגשות בלילה שלפני – ובסוף מבלים את המסיבה עצמה בלבכות ולשבת לכם על הברכיים.
  • רק ילדים רוצים לעשות הכל לבד – חוץ מלהיות לבד.

רק חבל שאני לא כתבתי את זה כי אני מסכימה עם כל מילה.

שולחת חיבוק לכל מי שיש לו ילדים ומסכים עם הדברים ולמי שעוד אין לו ילדים ויכיר את המציאות הזו מקרוב.

2 דברים טובים שיש לי לציין:

- היום ירון ואני חוגגים 20 שנים לחברותינו. כן כן אני יותר שנים איתו מאשר בלעדיו.

- עברתי 10,000 כניסות לבלוג. צריך לחגוג ?? אין לי איזה blog candy מדהים לחלק, אוליי במונה עגול אחר.

Hugs

Sharon

יום שלישי, 20 בינואר 2009

Simply Adorable - עוד אתגר מבית MIXIM

הפעם האתגר של MIXIM היה "עיצוב לפי סקיצה" וזה הקישור לסקיצה. האמת היא שמרגע שהבנות העלו את האתגר ידעתי שהפעם אני רוצה להשתתף - או בהכנת כרטיס או דף נוסף באלבום תינוק של גל (זוכרים שהוא כבר בן 6 ??). בכל אופן הגיעו רוחות מלחמה לאזורנו והחלטתי שלא לעשות כלום כי באמת שלא היתה לי מוזה וגם לא חשק.
ופתאום... הכל נגמר והמוזה חזרה וגם החשק לשבת לעבוד ולא לבהות בטלויזיה המשעממת ואפשר להעלות עבודות עד ה- 25.1.09. אז למה לא לנסות את מזלי ?? החלטתי להכין דף לאלבום של גל.
וקצת על העבודה על הדף:
הפכתי את ערימת התמונות שפיתחתי עוד בחודשים אחרי שהוא נולד ושלפתי תמונה מתוקה במיוחד. הפכתי את קופסאת הכפתורים שלי ושלפתי את כל אלו שנראו לי מתאימים. חחחחחח.... עכשיו אין לי יותר כפתורים, אז נראה לי שאצטרך לאסוף שוב מחדש עד שיהיה לי אוסף מכובד, נשארו לי רק ורודים וסגולים. הכפתורים תואמים את הצבעים של הדף האביבי של DCWV ולדעתי נותנים חיים לדף. קצת התלבטתי לגבי הכפתורים, אבל ייעוץ מיוצרת מדהימה, שאני סומכת על טעמה במאה אחוז, ביטל את כל ההתלבטויות והכפתורים מיד הודבקו למקומם. הבסיס לדף הוא קארדסטוק של DCWV בצבע טורקיז ואת הלב חתכתי ביד חופשית מדף אביבי של DCWV. הדבקתי סביב הלב את הכפתורים עם GLUEDOTS (שזו הדרך הכי נוחה להדביק כפתורים לדף). גיהצתי על נייר הרקע מדבקות לג'ינס שנראות כמו לבבות תפורים. ב PHOTOSHOP עיצבתי את הכיתובים והדפסתי על קארדסטוק לבן. הוספתי סרט בצבע טורקיז בהיר (לפי הסקיצה).
וזהו... דף נוסף מוכן לאלבום של גל.
אני מאחלת שיהיה שקט ושלווה בארץ.
הצלחה לברק אובמה בניהול העולם. רק שלא ייתערב לנו יותר מדי בעניינים.

נשיקות
שרון

יום ראשון, 4 בינואר 2009

WAR in ISRAEL.... Again

מזמן לא כתבתי, עבר קרוב לחודש. המון דברים קרו, אבל לא כאלה שבא לי לדבר עליהם.

שוב מלחמה בישראל, כן "מלחמה", לא "מבצע". גם בפעם הקודמת קראו לזה "מבצע", והייתי בבית סגורה במשך 33 ימים בגלל ה"מבצע" הזה. אז עכשיו כבר יש לי ממ"ד והם שוב לא יכולים להפחיד אותי. אבל הפעם החזית היא בדרום, וחיים של כל כך הרבה שוב בסכנה. למה לא פתחנו במערכה הזו לפני 8 שנים כששדרות חטפה את הטיל הראשון? ולמה אף אחד לא אומר לתושבי עזה שבמקום לקנות מזון לילדים הם קנו טילים ופגזים? למה אנשים בדרום צריכים לעבור את הסיוט שעברתי עם משפחתי ב- 2006?
כל כך הרבה שאלות ותהיות ואין מי שיענה. נראה לכם שאם היו יורים פגזים על אזרחים חפים מפשע בארה"ב, הם היו נותנים לזה להימשך 8 שנים? או שהם היו מוחקים את הפוגעים במחי יד אחת?

בקיצור, עוברים עליי ימים של כעס וזעם על ניהול כושל של מה שקורה כאן והתסכול שאין לי מה לעשות בנדון.

Again, there is WAR in Israel !! People are sitting in their unprotected homes, waiting for bombs to fall on their heads. 8 years living in fear and only now Israel decided to do something about it. I can't believe the US government would let thing like this happen to their civilians. If an American city would be bombed day in and day out, the army, Marines and US Air force would wipe out the attackers. But here in Israel it took 8 year to start the move towards quiet to these people. I know it won't bring peace but something has to be done.

ליצור אין לי ממש חשק. גם ב 2006 כשהתותחים רעמו המוזות ברחו. ההבדל הוא שאז פחדתי על ילדיי, הוריי ועל עצמי וירון היה באזור בטוח, הפעם ירון בתחום המסוכן וזה מטריף אותי.

ירון וגיא הולכים לדוג כמעט כל שישי/שבת ונהנים מכל רגע. נקודה של שפיות בעולם המטורף הזה.
גיא מאושר כי זכה במדליית זהב למשקלו בתחרות ג'ודו פנימית בין החניכים של המדריך שלו.
וגל, גל עובר את כיתה א' בקלות ואף נהנה מזה. הוא קורא לי סיפורים קצרים מספר הקריאה שלו כמעט כל ערב. זה מופלא כיצד תוך פרק זמן קצר כל כך הילד יודע קרוא וכתוב. גיא משפר את האנגלית שלו מיום ליום וגם הוא כבר יודע לכתוב קצת ומתחיל להבין את מה שהוא קורא.

אז החיים כאן מתנהלים בסה"כ על מי מנוחות, אבל המראות בטלוויזיה, וקולות האזעקות שמשודרים בחדשות, עושים את שלהם. ליבי עם תושבי הדרום. אני כל כך זוכרת מה עבר עלינו באותם ימים ארורים של מלחמת לבנון השנייה. זה נורא להיות עורף בסכנה.

אני כל כך מקווה שכל העניין יסתיים מהר עם כמה שפחות הרוגים ופצועים ושהשקט יחזור לאזורינו ושכל החיילים יחזרו הביתה בשלום.
שתהיה שנת 2009 טובה !!
Happy New Year every one !!
שרון
אירעה שגיאה בגאדג'ט זה

Copyright ©2008 Sharon Florenthal

All content, including text, photographs and concept design work are © Sharon Florenthal .they are not to be copied for use of publication and contest entries. Content within this blog is shared for personal/non-commercial use and inspiration only unless asked for permission to use elsewhere. Thank you!