יום שני, 27 באוקטובר 2008

"Time Flies When You're Having Fun"

ואכן.... ממש כייף לי לבקר אצל לימורי בחנות.
בסוכות, כולנו היינו בחופשה ונסענו פעמיים ליובלים.
באחת הפעמים לימורי תפסה אותי בכניסה לחנות והצהירה: "יש לי פרויקט בשבילך !!" והרי אני כל כך אוהבת להתעסק בנייר, אז כמובן שלא התנגדתי.
לימורי נתנה לי ערכה להכנת שעון סקראפי שנקראת "time flies" של Kaiser craft. הערכה כוללת לוח עץ עם חור למנגנון השעון, מסגרת לשלוש תמונות בגודל 6.5ס"מ על 6.5ס"מ, מעמד מעץ ומנגנון לשעון, ואמרה לי שהיא תשמח אם תהיה לה דוגמא של השעון בחנות. הזדמנות לעשות משהו מועיל !! אני לא מתנגדת !!

בחרנו דפים וסרטים (פרטים מורחבים על החומרים בבלוג של לימור).
צבעתי את דפנות הלוח ואת המסגרת של התמונות בצבע בורדו אקרילי. חתכתי והדבקתי את הניירות עם מוד פודג' לנייר ודבק דו-צדדי לסרטים וכל מה שנשאר ללימורי לעשות זה למצוא תמונות מתאימות ולחבר את המנגנון. את האותיות "איך שהזמן רץ" לימורי חתכה ידנית !!!!!!!! אני עדיין מחכה שמישהו ייתן לי מתנה ליום ההולדת Robocraft-pro. יש מתנדבים ? נראה לי שאמשיך לחכות ):

פרטים נוספים על הפרויקט... בבלוג של לימור והערכה להכנת השעון - בחנות שלה, כמובן.

נשיקות
שרון

נ.ב. אוטוטו מפגש פורום !!!

יום חמישי, 23 באוקטובר 2008

ה"תינוק" שלי בן 6... My "Baby" is 6 ... פוסט קצר על גל

גל שלי בן 6. אבל הוא רק נולד... בחיי... זה נראה כאילו הוא נולד אתמול.

הנה הוא כבר לומד בכיתה א' ומשתתף בחוגים והולך לחברים...ויודע בדיוק מה הוא רוצה. עקשן קטן.
השם גל... כל כך מתאים לו. לפעמים הוא יכול להיות רגוע ושלוו כמו גלים עדינים בבריכה או באגם ולעיתים רוגש ורוגז כמו גלים גדולים בים הפתוח... מלאי קצף ועוצמה, ממש כמו הגלים שהפילו אותי כשהייתי בהריון וגל היה עוד בבטן שלי.
הנה תמונות שלו, גל התינוק, בדיוק לפני 6 שנים, וגל של היום, מלפני יומיים. איזה הבדל!! איזה ילד גדול יש לי.



הנה כרטיס ליום הולדתו של גל.
חותמת ה- Happy Birthday המקסימה של Kaiser מהחנות של לימור - קסם שימושי. חותמת ה"מיקי מאוס" מסט חותמות סיליקון ובתוך הכרטיס חותמת של "גופי", שתיהן צבועות באמצעות אקוורלים ועט בלנדר שלימורי קנתה לי ליום ההולדת. ניירות הרקע - בייסיק גריי.


ועוד כרטיס יום הולדת.
נייר רקע - ביג דיל.
חותמת דובי שקניתי בהולנד, צבועה באקוורלים.
פאנץ' מסולסל מג'ואן בארה"ב. וסרט פשוט.




וכרטיס לחתונה, שחמי ביקש שאשלח (בקשה מיוחדת שיהיו הרבה נוצצים בכרטיס).
הכוסות הן מדבקות מדליקות מחנותה של נתנאלה.
את הקארדסטוק הלבן הבלטתי ידנית עם פלטת הבלטה של פיסקרס (עדיין אין לי Cuttl-bug).


אז זהו... זה מה שעשיתי בימים האחרונים.

אני עדיין מתכננת דף אלבום לדייגים שלי (בפוסט אחר) אבל לא הספקתי להדביק את האלמנטים.
כשהייתי בחופש אצל לימור, עזרתי והכנתי שעון סקראפי ממש נחמד, אבל פרטים על כך יהיו בבלוג של לימור.
מחר אני נוסעת עם לימורי לסדנא אצל קרן (פרפרים). איזה כייף!! ממש מחכה לזה. הולכת ללמוד מהמלכה !!!

איזה מזל ששוב הגיע סוף שבוע.
נשיקות
שרון




יום שישי, 17 באוקטובר 2008

שרון... חותמות... ומה שביניהן....

מאחר וחברותיי העלו פוסטים על חותמות, אז אעלה על הכתב גם אני את דעותיי בנושא.

נתחיל בכך שאני מאוד, אבל מאוד אוהבת חותמות !!

ואיך התחיל אצלי השיגעון ? בשנת 1987 בביקור בארה"ב קניתי את החותמת הראשונה שלי. בכלל לא הבנתי אז שזה יכול להפוך לשיגעון אמיתי. השתמשתי בחותמת הזו בדיו משרדית סגולה רגילה והיא ישבה ועברה ממגירה למגירה ומעולם לא זרקתי אותה. הנה היא... החותמת הראשונה שלי... חמודה נכון ?

ואז ....

לפני כשלוש שנים, לימורי הזמינה אותי לסדנא חיפאית בבית של פיציקולה, ושם, עם עוד כ- 10 בנות למדתי שחותמות זה לא סתם חותמת גומי עם דיו משרדית, אלא עולם ומלואו. ומה שהכי תפס אותי באותה סדנא היתה ההדגמה של הבלטה חמה (Embossing) שלימור הראתה עם אבקה בצבע ברונזה (וואו, כמה שזה היה יפה!!) עד היום אני מאוד הבלטות חמות בברונזה. וטכניקה נוספת שמאוד מאוד אהבתי היה החתמה עם דיו סימן מים (WaterMark). סוף סוף לחותמת מהמגירה מגיל 16 נמצא שימוש.

זהו !!! הבנתי שמעכשיו עולמי השתנה וחותמות זה הדבר הבא. אמרתי כבר שאני אוהבת חותמות? מה שהיה הכי עצוב בכל העניין הוא שבערך כחודש לפני הסדנא חזרתי מארה"ב, עולם החותמות !! ואיתי הבאתי, מפאת חוסר ידיעה טוטאלי בתחום, בעיקר פאנצ'ים ותבניות הבלטה, על החותמות בכלל דילגתי במייקלס, ב Memoirs, ובעוד אי אילו חנויות סקראפ באיזור אינדיאנפוליס רבתי. בקיצור, טמבלית, אילו רק הייתי שואלת את בת דודתי היקרה מה להביא מארה"ב..... טוב, נו, חלב שנשפך ואין מה לבכות.

מאותו היום, בסדנא, לא הפסקתי לקנות חותמות, קודם קניתי מה שהיה לחנויות בחיפה להציע, כולל היקרות של Hero Arts וגם בחותמות סול לא בחלתי וכאלו של ילדים באיכות מזעזעת, אח"כ קניתי את ה SEE-D's הראשון שלי מנוחי ואח"כ פשוט פשטתי על האינטרנט בחיפוש אחר חותמות. שיגעון !! אמרתי כבר ?

היום יש לי שתי קומות של חותמות SEE-D's כולל הסט שעליו דיברה נתנאלה בבלוג שלה, זה שיש בו המון חותמות מתוקות ושימושיות, יש לי כ- 10 מגירות חוליות מלאות חותמות על עץ ועוד קלסר מלא חותמות סיליקון, וידי עוד נטויה – וכהוכחה, קניתי שבוע שעבר חותמת "אדווין הדיג" מתוקה מדיילי. בקיצור, מחלה שכוחת מרפאה, ושאלו יהיה כל מחלותיי.

לסיכום העניין,

אני אוהבת חותמות !! מכל הסוגים והמינים. מעדיפה כאלו שאפשר לצבוע באקוורלים או בכל שיטה אחרת, ומאז שלימורי קנתה לי ליום ההולדת את טוש ה Blender שלי, אפילו יותר.

אני מאוד אוהבת חותמות של מילים ושל אימרות כמו "Take Time to Enjoy The Simple Things in Life" ודומים. הסיליקונים וה SEE-D's אמנם נוחים לאיחסון ולא תופסים מקום רב אבל אני מעדיפה את חותמות העץ, יותר קל לי לפתוח מגירות ולראות את כל החותמות ולבחור מאשר לפתוח קופסאת CD או קלסר. שריטה נוספת שלי.

מבחינת הדיו, אני מעדיפה לעבוד בעיקר עם ה Stazon כי הוא פשוט לא נמרח ומתייבש צ'יק צ'ק ולחותמות עם הרבה קוים עדינים אני מאוד אוהבת את ה VersaFine שקניתי אצל לימורי. יש לי המון צבעים נוספים של דיו והכי כייפים לשימוש הם ה-Dauber-Duos שקניתי לפני כשנתיים בהמלצת נתנאלה היקרה. אני לא חושבת שמייצרים כאלו יותר. הם נראים כמו ליפסטיק אבל בכל קצה יש שתי כריות דיו קטנטנות בשני צבעים משלימים בדר"כ. מאוד נוחים לשימוש.
סוגי דיו נוספים שאני מאוד אוהבת הם: דיו סימן המים VersaMark (מתחילת הפוסט) ודיו Distress של Ranger שאני מאוד ממליצה לשיפשוף קצוות הדפים למראה מיושן.
נראה לי שסגרתי את מה שיש לי להוסיף בעניין חותמות כתוספת למה שכתבו חברותיי היקרות:

המגירות שלי !!

קלסר הסיליקונים שלי !!
ה- SEE-D's שלי !!
ועוד רכישה מדליקה מהימים האחרונים. קופסאות פלסטיק לאחסנה ונשיאה של דפים 30X30. פגשתי את מיקי מקובר בביתה וקניתי שתיים כאלו. תאמינו או לא, מייצרים את הקופסאות הללו בארץ עבור לקוחות סקראפ בארה"ב. המחיר - שווה לדעתי. אפשר להשיג באתר של מיקי. דרך אגב, כמות הידע שיש לגברת הזו בנושא חותמות הוא אדיר. הבנתי ממנה שהיא פחות אוהבת לצבוע בתוכם אבל היא בהחלט יודעת לעבוד עם גוונים וצבעים בהחתמות.
אני מחוסרת מוזה מזה כמה שבועות, אפילו לפורומים בקושי נכנסתי. אני מקווה להתאושש מהיובש, הרי יש לי כל כך הרבה חומרים לעבוד איתם והפורומים רק מעוררים השראה, אז הדפים מלימורי מולי עם תמונות של הדייגים שלי והחותמת החדשה - וכלום לא יוצא. אוליי עכשיו, אחרי פרסום הפוסט אשב ויצאו לי זוג דפי אלבום נחמדים.
המשך חג שמח
נשיקות וחיבוקים
שרון

יום שלישי, 7 באוקטובר 2008

משהו שכתבה ליהיא לפיד וכל כך נכון !!

מגילת החירות הפרטית שלי
הריני מוותרת בזאת על המאבק הסיזיפי,
חסר התועלת, מורט העצבים,
של שאיפה לבית מצוחצח ומבריק בכל רגע נתון,
למקרה שמישהו יבוא.
כי זה לא מצליח לי.
מעכשיו אני אסדר רק לקראת בוא האורחים.
לא דקה קודם. כי מחיר העבדות כבד מדי.
ואל תבואו בלי לצלצל, כי אני לא אפתח.
הריני מוותרת בזאת על המרוץ המשעבד
של להיות מתוקתקת לפי צו האופנה האחרונה.
צר, רחב, גבוה, נמוך, עד הברך, אחרי הברך. התייאשתי. בעיקר אחרי כמה פעמים שכל כך התאמצתי, שבסוף נראיתי כמו בדיחה.
זהו, אני משתחררת. אני לובשת מעכשיו רק מה שמחמיא לי.
מצידי שירעבו המעצבים.
הריני מוותרת בזאת על כל הנעליים הלא נוחות.
זהו, חברות יקרות מאוד שלי,
אנחנו נפרדות. אני יורדת.
אני חוזרת לגובה נורמלי, לאפשרות לרוץ אם אני מאחרת,
לרקוד אם אני מאושרת, ולהסתובב לעשות סידורים בנחת,
בלי לחלום על לחזור כבר הביתה ולהוריד אתכן מעלי.
הריני מוותרת בזאת על החלום של בטן שטוחה כמו מראה,
וירכיים רזות כמו זוג קביים.
זה לא יקרה. אני אחטא באכילת יותר מדי מתוק מדי פעם,
באכילת המבורגר בשעה מאוחרת מדי,
ולעיתים גם אקנח עם צ`יפס. אחר כך אני אלך למכון כושר,
זה עונש שאני מוכנה לקבל,
אבל אני לא אתייסר עד עמקי נשמתי.
כי אף קמפיין לא מחכה לי, ואף רוברטו לא יצעק עלי,
ובעיקר כי מותר לי. גדלתי.
הריני מוותרת בזאת על זה שכולם יחשבו שאני נפלאה.
כי אני לא. אני בסדר, די נחמדה, מוכנה לעזור,
אבל עד גבול מסוים. וכשאני חוצה את הגבול הזה,
ומשתדלת יותר מדי, ונותנת יותר מדי,
אני בסוף מתרגזת.
מתרגזת לגלות שמקבלים את זה כמובן מאליו.
ואז אני ממש מגעילה. חבל. מעכשיו אני נותנת רק כמה שבא לי.
הריני מוותרת בזאת על היותי זמינה בכל רגע,
לכל מצוקה ולכל שיחת נפש,
בעיקר כי אתם אף פעם לא שואלים אם אני יכולה לדבר עכשיו.
מעכשיו אני מסננת. תשאירו הודעה.
מבטיחה לחזור. וזה לא אישי, אני פשוט לא יכולה לדבר עכשיו.
ואני אקבל את זה שתעשו לי בדיוק אותו דבר.
הריני מוותרת בזאת לעצמי על היותי אם השנה.
כי גם את זה אני לא מצליחה לעשות.
תמיד יהיו אמהות שיש להן יותר מרץ להרפתקאות,
שהן יותר סבלניות, יותר מעורבות,
יותר מבינות, שיודעות יותר להציב גבולות, שיותר מפנקות,
ושהן בכלל יותר מוצלחות. אבל אף אחת, ילדי היקרים,
לא תאהב אתכם כמוני, וכשצריך,
אני אוריד את הירח בשבילכם גם באמצע היום.
אבל אני לא יכולה לעשות את זה כל רגע וכל דקה. סליחה.
הריני מוותרת בזאת לעצמי על הייסורים.
הייסורים שבאים בעקבות זה שאני לא מצליחה
להיות כל הזמן מצוינת ומצטיינת,
מתוקתקת ומסודרת, מדייקת ומחייכת כל הזמן.
כי אני בין כה לא מצליחה להיות כזאת.
אני סתם נקרעת, ובסוף אני נורא עצבנית וכעוסה,
בעיקר על עצמי.
נראה לי שאם אשתדל קצת פחות יצליח לי הרבה יותר,
וכולם ירוויחו. ובעיקר אני.
תחי החירות.
כבר יותר טוב לי.
חמישה דברים שזכותנו להגיד :
1. לא מסתדר לי.
2. לא מצליח לי.
3. לא בא לי .
4. לא מתחשק לי.
5. לא.

המלצתי: להדפיס לתלות על דלת המקרר ולשנן יום-יום....!!!!!

'כשהנשמה מאירה,
גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור'
יום קסום לכולנו.

Copyright ©2008 Sharon Florenthal

All content, including text, photographs and concept design work are © Sharon Florenthal .they are not to be copied for use of publication and contest entries. Content within this blog is shared for personal/non-commercial use and inspiration only unless asked for permission to use elsewhere. Thank you!